החלטה בתיק ע"ע 30660-11-12

זוהי בקשת המערערת/המשיבה בערעור שכנגד (להלן-המערערת) להורות על מחיקת/דחיית כתב הערעור שכנגד שהגיש המשיב/ המערער שכנגד (להלן- המשיב), מן הטעם שהוגש באיחור ומן הטעם שמדובר בערעור בסוגיות שכלל אינן עולות מכתב הערעור העיקרי.

לציין, כי לתגובתו לבקשת המערערת לסילוק הערעור שכנגד על הסף, צירף המשיב גם בקשה להארכת מועד להגשת הערעור שכנגד.

רקע כללי

1.         המשיב הועסק במערערת בתפקיד שהוגדר כסמנכ"ל פיתוח וניהול מוצר מחודש 5/06 עד לחודש 5/09, מועד בו הסתיימה עבודתו, כפוף למחלוקת שבין הצדדים האם המשיב התפטר או פוטר מעבודתו, הגם שלא היה חולק כי שולמו למשיב פיצויי פיטורים.

2.         המשיב הגיש תביעה לבית הדין האזורי לחיוב המערערת בתשלום  דמי הודעה מוקדמת, פיצויי פיטורים, פיצוי בגין פיטורים שלא כדין, מענק שנתי ומענק ופיצוי בגין מימוש אופציות.

            המערערת מצידה טענה כי התובע התפטר ולכן אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים ודמי הודעה מוקדמת, ואף הגישה תביעה שכנגד להשבת פיצויי הפיטורים ששילמה למשיב, לטענתה לפנים משורת הדין, וכן לתשלום דמי הודעה מוקדמת מהמשיב שכן לטענתה, המשיב סירב להתייצב לעבודה בתקופת ההודעה המוקדמת.

3.         בפסק דינו, דחה בית הדין האזורי את תביעות המשיב כלפי המערערת, למעט התביעה לדמי הודעה מוקדמת בשיעור של 3 משכורות ובסך כולל של ... ואף דחה את התביעה שכנגד שהגישה המערערת כנגד המשיב, והכל ללא צו להוצאות.

וכך, בית הדין האזורי קבע כי המשיב התפטר מעבודתו וזאת בנסיבות בהן אין הוא זכאי לפיצויי פיטורים, ועל כן לא חלה חובה על הנתבעת לשלם לתובע פיצויי פיטורים. כמו כן דחה בית הדין האזורי את תביעת המשיב לדמי הודעה מוקדמת בשיעור של חמישה חודשים, אך חייב את המערערת לשלם למשיב הודעה מוקדמת בשיעור של שלושה חודשי הודעה מוקדמת, שהיא התקופה החלה על עובד מתפטר, מאחר שהמערערת וויתרה על שירותיו של המשיב בתקופה זו, מרצונה.

באשר לתביעה שכנגד שהגישה המשיבה, קבע בית הדין האזורי כי אף אם היה המשיב מפוטר לא התקיימו בו הנסיבות המצדיקות שלילת פיצויי פיטורים, והואיל וקבע כאמור כי המשיב התפטר הוסיף בית הדין האזורי וקבע כי פיצויי הפיטורים ששולמו למשיב, הם פיצויי פיטורים שניתנו מרצון ללא כל תנאי, ואין כל בסיס לטענת ההשבה של המערער שעלתה לאחר סיום עבודתו של המשיב ורק לנוכח תביעתו של המשיב כלפיה.

3.           ביום 15.11.12 הגישה המערערת את ערעורה שבנדון על פסק דינו של בית הדין האזורי, אשר התמצה ב"נקודה אחת" של פסק הדין והיא החלטת בית הדין קמא לדחות את תביעתה להשבת או קיזוז פיצויי הפיטורים ששילמה למשיב.

4.           כעולה מאישור המסירה שצירפה המערערת לבקשתה (ראה: נספח א' לבקשה), כתב הערעור נמסר לב"כ המשיב ביום 19/11/12, וביום 3/12/12 הוגש הערעור שכנגד, במסגרתו טען המשיב כי לאור מכלול נסיבות המקרה, מעיד על כך שהמשיב פוטר מעבודתו, ועל כן הוא זכאי לדמי הודעה מוקדמת בהיקף של 5 חודשים ולא 3 חודשים כפי שנפסקו לו.

טענות הצדדים

5.           לטענת המערערת בבקשתה שבנדון, כתב הערעור שכנגד הוגש על עילה שונה לחלוטין מעילת הערעור. בעוד שהערעור מתמצה בטענה שבית הדין קמא לא התייחס כלל לטענת המערערת לקיזוז ולא קיבל את טענתה להשבה של סכום פיצויי הפיטורים, הרי שעילת הערעור שכנגד עניינה בטענות המשיב בדבר היקף ההודעה המוקדמת שנפסקה לו.

יתרה מכך, הערעור שכנגד אף הוגש באיחור שכן המועד האחרון להגשתו היה ביום 29/11/12 ואילו זה הוגש רק ביום 3/12/12.

מכל מקום, לטענת המערערת, ממילא סיכויי הערעור שכנגד קלושים שכן הוא מתייחס לשאלות עובדתיות שנדונו והוכרעו בפסק הדין, וזאת בשונה מערעורה שלה העוסק רק בשאלות משפטיות.

6.           הבקשה הועברה לתגובת המשיב שהתנגד לה מכל וכל.

וכך לטענת המשיב בתגובתו לבקשה, לאור פרשנותה המרחיבה של ההלכה הפסוקה את הביטוי "אותו עניין", יש לקבוע כי מדובר במקרה זה באותו עניין, שכן מעת שהגישה המערערת, ערעור המבוסס על נסיבות הפסקת עבודתו של המשיב, נפתח הפתח למשיב לתקוף את הסוגיות הנובעות מנסיבות סיום  עבודתו, ובהתאם לכך  הגיש את הערעור שכנגד, במסגרתו הוא טוען כי פוטר מעבודתו, ועל כן זכאי לדמי הודעה מוקדמת בגובה משכורת של חמישה חודשים, כקבוע בהסכם ההתקשרות שבין הצדדים למקרה של פיטורים, (במובחן משלושה חודשי הודעה מוקדמת, כקבוע בהסכם לגבי מקרה של התפטרות).

ובאשר למועד הגשת הערעור שכנגד, טוען המשיב כי המדובר באיחור של 4 ימים בלבד (שהם 2 ימי עבודה), ושמקורו אכן  בטעות חישובית מקרית, בתום לב במניין הימים, להגשת הערעור.

לטענתו, קיומו של הליך ערעור תלוי ועומד עולה כדי טעם מיוחד להארכת מועד להגשת ערעור וערעור שכנגד, בפרט כך שעה שמדובר באיחור כה קצר שאינו מסב נזק לצד שכנגד, ולטענתו, מן הראוי כי ההכרעה בסוגיה זו תובא בפני המותב שיישב בתיק, על מנת שיבחן את סוגיית סיכויי הערעור.